הנחות היסוד ב- DBT
בטיפול DBT יש הנחות יסוד ברורות - DBT Assumptions (Linehan, 1993)
הנחות היסוד הן סוג של מצפן ועוגן להישען עליו – מטפלי DBT מקבלים על עצמם את ההנחות הללו שמשפיעות על נקודת המבט שלהם כלפי מטופלים וטיפול.
לינהאן מגדירה: הנחה היא אמונה שאין באפשרותנו להוכיח, אך אנחנו מסכימים לפעול לפיה בכל זאת. הנחות היסוד מהוות קו מנחה לטיפול יעיל.
המטופלים משתדלים ככל יכולתם:
המטופלים, בכל זמן נתון, עושים כמיטב יכולתם. הם מאוד רוצים ומנסים להשתפר, לא תמיד יודעים איך, כך שמאמציהם לא תמיד נושאים פרי ולעיתים קרובות אינם נראים ומוערכים ע"י הסביבה עקב העוצמות הגבוהות והאינטנסיביות של הבעיות שלהם.
עמדתנו היא שאנשים פועלים באופן הטוב ביותר שהם יכולים בכל רגע נתון (יכולתם מושפעת מנסיבות חייהם, המיומנויות שיש להם ועוד). אז ההנחה נכונה לגבי הרגע הזה בלבד. מטרתנו היא שברגע הבא ניתן יהיה להשתדל אחרת, באופן יעיל יותר ולהצליח יותר – כך שהיכולת תשתפר.
המטופלים רוצים להשתפר:
כולנו רוצים להרגיש טוב, זו ציפייה טבעית ובריאה. על מטפל DBT להחזיק בעמדה זו, בכדי להימנע משיפוטיות שקשורה לעמדה הנפוצה כלפי מטופלים (בעיקר אלה שקשה לעזור להם) כאילו הם עצמם לא באמת רוצים להשתפר או בהתנגדות לטיפול. אנחנו מניחים רצון. לעיתים המטופלים לא יודעים מה יעזור, או כיצד להיעזר ולעיתים קרובות הם לא מאמינים שביכולתם להשתפר. אם היו מאמינים שאפשר וכיצד בודאי שהיו רוצים ומנסים.
מטופלים נוטים להאמין לאמירות של אנשי טיפול על כך שאין להם מספיק מוטיבציה לשינוי ולכן אינם משתפרים למרות הטיפול שהם מקבלים. זו אחריותנו המקצועית לזהות את המכשולים ולהציע פתרונות. אם המטופל היה יודע איך להשיג שיפור, הוא לא היה זקוק לנו.
החיים של המטופלים המגיעים לטיפול DBT הם פעמים רבות בלתי נסבלים:
רבים מרגישים שהם חיים בגיהנום, בלי יכולת לווסת את הרגשות או להרגיע את עצמם במצבי סבל.
הם עושים מאמצים רבים, לרוב בלתי תואמים ובלתי יעילים, על מנת לברוח מהכאב. מאמצים שבפני עצמם לעיתים גורמים למצוקה ומגבירים את הסבל. הם רוצים שינוי אך לא יודעים כיצד להשיגו או לא מאמינים שזה אפשרי. התנהגויותיהם הבעייתיות קשורות לחוסר במיומנויות וחוסר בסביבה שתבין ותעזור להם.
אנשים שחווים את החיים כבלתי נסבלים, אנשים שכבר ניסו להיעזר בטיפולים והתאכזבו - יתקשו להאמין בשינוי. אחריותנו כמטפלים להוות סביבה מתקפת, כזו שתבין את הסבל. כזו שתדע להציע עזרה מתאימה ויעילה להקלה בסבל. כשמטופלינו לא מצליחים להתגייס למאמץ הנדרש מהם בטיפול, עלינו להזהר מליפול להנחה שהם מתנגדים לשינוי.
המטופלים צריכים להשתדל יותר, לעשות יותר ולהיות עם יותר מוטיבציה לשינוי:
לכאורה מדובר בהנחה הנוגדת את הקודמות, זו דוגמה לדיאלקטיקה ב- DBT – עמדות שנראות מנוגדות זו לזו מבחינתנו משלימות זו את זו. המטופלים רוצים להשתפר ועושים הכי טוב שהם יכולים ועדיין זה לא מספיק בכדי לפתור את הבעיות, לכן עליהם להמשיך להתאמץ, לחפש עזרה ופתרונות נוספים בכדי להשתפר. ברגע הזה הם עושים כמיטב יכולתם וברגע הבא עליהם להתאמץ יותר.
זו אחריותנו, המטפלים, לברר ולהבין את הגורמים המעכבים, לעזור בזיהוי, לימוד ותרגול דרכים יעילות יותר להשגת השיפור הרצוי. עד רגע נתון המטופלים עשו כמיטב יכולתם. מכל רגע נתון הם זקוקים לעזרה יעילה וללימוד כלים מתאימים כדי להצליח להשתדל יותר ולהשתפר.
המטופלים אינם אשמים בבעיותיהם, יחד עם זה, זו אחריותם למצוא פתרון:
יש סיבה לבעיות, לרוב הן קשורות לאירועי חיים קשים, להיסטוריה משפחתית רווית מצוקה, לדפוסים שנלמדו במהלך השנים ו/או למערכת רגשית רגישה ועוצמתית. הנחה זו מזכירה לנו שלא משנה מה קרה או מי עשה מה, בידינו היכולת והאחריות לעשות שינוי. במידה מסוימת מדובר בקבלה – היכולת לקבל את המצב הבעייתי באשר הוא מבלי להאשים. המסר: אתם לא אשמים שיש לכם בעיות. יחד עם זה עליכם לקחת אחריות לפתרון בעיותיכם ולקבל עזרה לשם כך. מדובר במידה רבה בעבודת צוות; המטפל אינו יכול להציל את המטופל. על המטופל לקחת חלק מרכזי ופעיל בעבודה לקראת השינוי הנדרש.
המטופלים צריכים ללמוד התנהגויות חדשות ולתרגל אותן הן בטיפול והן בשגרת החיים - במקומות בהם הם הכי זקוקים להן:
בכדי להשיג שינוי זה לא מספיק רק להיות בטיפול. על מטופלי DBT ללמוד ולתרגל התנהגויות חדשות (בטיפול הפרטני ובקבוצת המיומנויות) ולהכניס אותן לחיים שלהם (בעזרת תרגול בבית והייעוץ הטלפוני בין פגישות). מדובר במערך טיפולי רחב שדורש מחויבות למאמץ הן מהמטופל והן מהמטפל.
מטופלי DBT אינם יכולים להיכשל בטיפול:
הנחה זאת היא בניגוד להנחה המקובלת, שאם המטופל עזב את הטיפול או לא השתפר, ניתן לייחס זאת להעדר מוטיבציה מספקת מצידו. גם אם יש בכך אמת, הרי שתפקיד המטפל הוא לעזור בהגברת המוטיבציה ושיפור היכולות של המטופל. הטיפול או המטפל הם אלה שנכשלים, לא המטופל, שעושה כמיטב יכולתו ורוצה להשתפר. יתכן שזה לא הזמן הנכון, לא הגישה הנכונה ויכול להיות שעדיין לא פותחה הגישה הטיפולית המתאימה ביותר עבורו. נהוג להשתמש במטאפורה בכדי להסביר הנחת יסוד זו: כשמטופל חולה סרטן מקבל טיפול כימותרפי והמחלה לא נסוגה – אף אחד לא יאשים את המטופל. זה הטיפול שנכשל. זו הרפואה שעדיין לא מצאה את התרופה המתאימה למצב הקיים. זו אחריותנו המקצועית להמשיך ולחפש.
העמדה הדיאלקטית ב- DBT מניחה ששינוי הוא דבר קבוע. עמדה אופטימית לפיה אנשים יכולים להשתנות, גם ולמרות מצבים קשים ביותר.
מטפלי DBT צריכים תמיכה וצוות:
עבודתו המקצועית של מטפל DBT מפגישה אותו פעמים רבות עם מטופלים ומשפחותיהם בתקופת חיים קשה במיוחד, כולל מצבי מצוקה קיצוניים עד כדי סכנת חיים. חיוני שגם למטפלים יהיה מקום להיעזר בו, לכן בבניית הגישה הטיפולית הוסיפה לינהאן את האלמנט הזה של קבוצת העמיתים כחלק אינטגרלי מהעבודה הטיפולית; המטפלים, מחויבים להפגש למפגשי הדרכה והתייעצות במטרה לקדם טיפול יעיל. מדובר בפגישות קבועות בפורומים שונים, הכוללות התייעצויות, שיתוף, תמיכה, הדרכה וחשיבה משותפת.
העמדה הדיאלקטית ב- DBT טוענת שאין אמת אחת מוחלטת. בכל עמדה יש מידה מסוימת של אמת ועבודת הצוות היא לחפש אחר החיבורים בין כל האמיתות.
צוות DBT עובד בשיתוף פעולה במטרה להשאר במסלול הטיפולי היעיל ביותר. גם המטפלים עושים כמיטב יכולתם וגם הם רוצים וצריכים להשתפר ולשם כך זקוקים לעזרת עמיתיהם.
מטפלי DBT מחפשים אחר הולידציה:
יש תמיד סיבה (או שרשרת של סיבות) לפעולות, למחשבות ולרגשות שלנו (גם אם אנחנו לא תמיד יודעים מה הסיבה). הבנה של הסיבות ושינוי בהתאם יעבדו טוב יותר מאשר שיפוטיות והאשמה. מטופלים רבים נושאים על עצמם שיפוטיות כבדה בכל הנוגע להתנהגויות, למחשבות ולרגשות שלהם. העמדה השיפוטית מחלישה ובכל מקרה אינה יעילה למטרות שינוי. העמדה של מטפלי DBT היא שיש תמיד הסבר למחשבה, לרגש או להתנהגות מסוימת. עמדה ולידטיבית, מבינה, חומלת ולא שיפוטית תאפשר למטופל להבין את עצמו טוב יותר ותהווה קרקע פורייה לשינוי.